<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ד</h1>
<h2>דף נה.</h2>
גזל קורה ובנאה יחזיר דמיה משום תקנת השבים ואפי' עשה סוכת מצוה ובא לתובעה תוך ימי החג נותן לו דמיה אבל אח' החג הואיל ולא נשתנית ולא בנאה בטיט נותן לו קורה אבל בנא' בטיט נותן לו דמיה וכן אם גזל עצים וסכך בהם נותן לו דמים גטין. עני המנקף בראש זית של שכחה ובא עני אחר ונטלן מעל הארץ הרי זה גזל מדבריהם ואינו יוצא בדי[י]נין הגיעו לידו ואחר כך נפלו מידו לארץ הרי זה גזל גמור. וכן מצודות חיה ועוף ודגים שנפלו לתוך המצודה הרי זה גזל מדבריהם שעדין לא הגיעו ליד הזוכה ודוקא במצודה שאינו כלי כגון מר' וכיוצא בו אבל מצודה שהוא כלי כגון רשתות גדולות או כלים שעושין לצוד כגון סלים וכיוצא בהם קנה לו כליו ואם לקח מאחד מהם הרי זה גזל גמור. ומעיינו' ונהרות הנובעין והמושכים הרי הן של כל אדם. ונחיל דבורים הגוזל אותם או שמנעו אם בא ברשותו הרי זה גזל מדבריהם גטין [נ"ט ע"ב] גזל בהמה או כלי ומתה או נשבר הכלי משלם בהמה חיה או כלי שלם ואין בעלים מטפלין בנבלה כמו שאר המזיקין והשבורה והמתה תשאר לגזלן קמא [י"א ע"א] גזלן אינו קונה במשיכה קמא. גזלן צריך בחזרה דעת הבעלים ובלא דעת חייב באחריותן אפילו למקום שמשתמר קמא [נ"ז ע"א].
